לעשות לאחרים נותן המון כוח. לפעמים אני שוכחת שככה מרגישים אחרים שעושים בשבילי, ככה שבתוך העשייה שלי לאחרים פתאום קלטתי את עצמי דואגת.
המילה "דאגה" חדרה לי בבת אחת כל-כך עמוק, שהייתי חייבת לשחרר. המוזר שזה קרה כשילדים והורים תירגלו יוגה ביחד, בדיוק משהו שכל-כך הרמוני ונחמד כזה התחלתי לדאוג, אז צילמתי צביטות.
זה תרגיל שמתמקד בקווי 11, אלו שנמצאים בין הגבות, אלו שנוצרים מתוך לחץ, דאגה, ריכוז, לפעמים סתם מתוך הרגל שלא שמים לב אליו במהלך החיים. לא ממש משנה למה, אבל כשדואגות הקמטים הלאו מעמיקים והראש מתכווץ קצת. צביטות לאורך הגבות משנות את זה בכמה דרכים – קודם כל זה קצת כואב לצבוט את הגבות, אז המקום מתרענן ומתעורר. צביטות גם עוזרות לגבות לזוז קצת אחרת ממה שבדרך כלל וזה מעורר קצת, ובעיקר – זה מטופש לצבוט את הגבות, וכשאני עושה משהו מטופש המוח משתחרר טיפונת מהכל.